פתוגנים (וירוסים, פטריות, חיידקים וטפילים) תוקפים בעלי חיים בעיקר במצבי עקה. לכל פתוגן מחזור חיים אשר כולל זמן דגירה בבעל החיים ותקופת מחלה בה נראים סימנים קליניים. שלב המחלה הוא השלב בו רמת הפתוגן הגבוהה ביותר והגוף מנסה להלחם בו ולפעמים ללא הצלחה. בשלב זה יש צורך במקרים רבים לתגבר את הגוף באנטיביוטיקה וטיפולים תרופתיים אשר גם להם תופעות לוואי המחלישות את בעל החיים. אבחון מוקדם ומדויק של הפתוגן יכול לסיעה להצלחת הטיפול במחלה ולאפשר מתן תרופה נכונה ויעילה, אבחון מוקדם יכול אף למנוע את הופעת המחלה מראש.
בשונה מרוב השיטות הנפוצות אשר מתבססות על זיהוי תגובה חיסונית לפתוגן או אבחון בעקבות סימנים קליניים, אבחון מולקולארי מזהה בצורה הרגישה ביותר את נוכחות הפתוגן. זיהוי מולקולארי של הפתוגן יוביל לטיפול יעיל יותר ומאפשר אבחון מעקב אחר יעילות הטיפול בזמן אמיתי.
לקוחות יקרים! אם לא מצאתם ברשימת המחלות פרטים אודות מחלה מסוימת אותה ברצונכם לבדוק, פנו אלינו באמצעות הטופס האלקטרוני בלחיצה על הקישור ואנו נבחן את האפשרות להתאים עבורכם את הבדיקה.
המחלות הנפוצות בחתולים
לחץ לפרטים נוספים
גורם המחלה: Haemobartonella felis /Mycoplasma Hemofelis
לכלל החתולים קיים הפוטנציאל להדבק בחיידק אך חתולים הנגועים בנגיף הלוקמיה הם בעלי סיכון גבוה יותר.
פתוגינזה: דרך ההפצה העיקרית של החיידק הינה באמצעות עקיצות של פרעושים. החיידק נקשר לתאי הדם האדומים וגורם כתוצאה מכך לרמות שונות של אנמיה. החיידק יכול לעבור מהאם לצאצא אך לא ברור האם המעבר מתרחש לפני הלידה או לאחריה.
סימנים קליניים: בעוד שבחלק מהחתולים נוכחות החיידק תתבטא באנמיה בינונית בלבד ללא סימפטומים נוספים, בפרטים אחרים עלולה להתפתח אנמיה חריפה. בפרטים עם אנמיה חריפה ניתן להבחין בסימנים קליניים נוספים כגון דיכאון, חולשה, חוסר תאבון, אפתיות, ממברנות מוקוטיות חיוורות, קשיי נשימה טחול מוגדל וכו. במצבי קיצון הפרט עלול להכנס למצב שוק עם טמפרטורות גוף נמוכה מהנורמה.
אבחון: ניתן לאבחן את הפתוגן בשיטת PCR מדגימת דם מלא.
|
|
גורם למחלה: חיידק גרם שלילי בשם Bartonella henselae.
המחלה הינה זואונוטית, משמעות הדבר היא שיכולה
לעבור מהחיה לאדם, אנשים לרוב נדבקים בנשיכה או שריטה של חתול. בחתולים המחלה
מועברת בעיקר באמצעות מגע עם צואת פרעושים. במקרים מסויימים החיידק יכול לעבור
לאנשים ולחתולים גם דרך קרציות.
פתוגינזה: החיידק חודר לתאי דם אדומים ולדפנות
הקפילרה, בכך הוא מעורר תגובה דלקתית במקומות שונים בגוף החתול החולה.
סימנים קליניים: ברוב המקרים לא נראים סימנים קליניים. במקרים מסויימים אפשר לראות
חום, בלוטות נפוחות, כאבי שרירים, חוסר תיאבון וירידה בפוריות.
אבחון: ניתן לאבחן את הפתוגן בשיטת PCR מדגימת דם מלא.
|
|
גורם המחלה: Feline Herpesvirus כמו כל משפחת ההרפסים גם ה FHV הינו וירוס DNA בעל מעטפת חלבונית. בכ- 50-70% מהחתולים הבוגרים ניתן למצוא נוגדנים למחלה אשר מרמזים על חשיפה לוירוס, אחוזי ההדבקה בחתולים לא מחוסנים קרוב ל- 100%, בעוד אחוז התמותה מגיע לכ 30%.
פתוגינזה: אחת מדרכי העברה של הוירוס היא העברה אנכית (Vertical infection) מהאם לגורים לפני ההמלטה כך שחלק מהגורים כבר נושאים את הוירוס. למרות זאת, רוב ההדבקות מתרחשות בגילאי 5-8 שבועות, כאשר כמות הנוגדנים בחלב האם יורדת וטרם ניתן חיסון כנגד המחלה. המאפיין העיקרי של וירוסי ההרפס התוקפים יונקים ועופות, הוא היכולת להשאר במצב רדום בפונדקאי הראשוני ולפרוץ מחדש בעקבות גירוי. במצב זה נוצרים מספר עותקים של ה- DNA הויראלי ללא יצירת חלבונים או פרקורסורים. בשלב הרדום, ממוקמים וירוסי קבוצת אלפא, בתאים עצביים של הגנגליוניים בגולגולת ( cranial ) ובעצם העצה ( sacral ), ואילו וירוסי קבוצות בטא וגמא ממוקמים בתאים לימפתים.
דרכי הפצה: 1. אירוסול או מגע ישיר עם חתול נגוע המראה את סימני המחלה - הפרשות מהפה, האף והעיניים. 2. הוירוס מסוגל לשרוד בסביבה החיצונית למשך תקופות קצרות ולכן יכול לעבור דרך כלי אוכל, כלובים, אנשים וכלים. הוירוס עובר רפליקציה באפיתליום של האף והלחמית ובסוף התהליך מופצים וירוסים חדשים דרך מערכת הסימפונות.
הסימנים הקלינים: כוללים הפרשות עיניים ואף, דלקת בסימפונות ובלחמית, קוצר נשימה, חום, שיעול וחוסר תאבון. טיפול – טיפול תומך ותרופות אנטי וירליות הניתנות ע"י הוטרינר בהתאם למצב החתול. אבחון: סימנים קליניים ובדיקת מעבדה בשיטת PCR מדגימות דם מלא במבחנת EDTA+ מטוש ללא אגר (הפרשות עיניים ואף) .
|
|
גורם למחלה: טפיל חד תאי, בשם Toxoplasma gondii.
הטפיל נפוץ בכל העולם ויכול להדביק את כל בעלי החיים עם דם חם-יונקים, ציפורים, אך רק משפחת
החתוליים מוגדרת כמאכסן הסופי שלו בהם הוא יכול לעבור רבייה מינית. חתולים נדבקים לרוב על ידי טריפה
פתוגינזה: כשחתול נדבק בטוקסופלסמה, הטפיל עובר דרך הקיבה לתאי אפיתל במעי הדק של החתול. בתאים
אלה עובר התפתחות ורבייה מינית ויוצר מילוני ציסטות המכילות זיגוטות. תאי האפיתל לבסוף נקרעים
ומשחררים את הציסטות הללו אל חלל המעי ומשם מופרשות בצואת החתול. אותן אאוציסטות עמידות מאוד
לתנאי הסביבה ויכולות לשרוד חודשים במזג אוויר קיצוני. הדבקה של מאכסן ביניים כגון אנשים או מכרסמים
סימנים קליניים: תשישות, דיכאון, חום, ירידה במשקל, קוצר נשימה, התקפים, רעידות, חולשת שרירים, שיתוק
חלקי או מלא, הקאה, שלשול, כאב בטן, דלקת בשקדים, דלקת בקרנית ורשתית העין. אם החתולה בהיריון
של מכרסם הנגוע בטפיל או על ידי נבירה באדמה נגועה.
יכולה להיות באמצעות מגע ישיר עם צואת החתול או באמצעות מזון נגוע.
בעת ההדבקה הוולדות עלולים להיות חסרי רוח חיים.
אבחון: ניתן לאבחן את הפתוגן בשיטת PCR מדגימת דם מלא כאשר קיימים סימנים קליניים בלבד.
|
|
גורם המחלה: Feline immunodificiency Virus
וירוס זה הינו קרוב סטרקטורלית, ביוכימית וגנטית ל HIV , והוא גורם למחלה של כשל חיסוני בחתולים.
פתוגינזה: הנגיף מועבר דרך הרוק בעת נשיכה או ליקוק, העברה דרך הרחם דרך החלב או הרוק, מגע מיני. ייתכן וחתול הנדבק במחלה לא ייבטא סימפטומים במשך שנים. לחילופין ייתכן ולאורך השנים יתבטאו סימני מחלה שונים מלווים במצב בריאותי יחסית תקין בתהליך ארוך שנים.
סימנים קליינים: 1. שלב אקוטי נמשך כ 4-5 שבועות לאחר ההדבקה כולל חם גבוה מהנורמלי,הגדלת קשרי לימפה, דכאון ושלשול
2. שלב הנשאות האסימפטומטית - קלינית החתול נראה בריא. לאחר מכן- ירידה במשקל הגוף,הפרווה דלילה,אנמיה, לויקופניה,הגדלת קשרי לימפה ,התפתחות גידולים הדבקות משניות בחיידקים וטפילים במערכת גוף אחת או יותר (מע' נשימה, הפה, מע' השתן, העין) סימנים נוספים כוללים פגיעה במערכת העצבים כגון הפרעות -פסיכומוטוריות, anisocoria , עויתות ועוד.
לבסוף - מוות דלקת חניכיים מאובחנת בכ 50% מהחתולים הנגועים ב FIV
אבחון: ניתן לאבחן את הוירוס באמצעות שיטת PCR מדגימת דם או הפרשות (אף, עיניים וכו)
|
|
גורם: Feline Leukemia Virus
וירוס השייך למשפחת הרטרווירוס אשר משתמשת במנגנוני התא של המאכסן על
מנת ליצור עותקים. תפוצת הוירוס הינה עולמית אך ההדבקה תלויה בעיקר בגיל הפרט,
במצב הבריאותי, סביבה וסגנון החיים. בארה"ב בין 2% ל 3% מהחתולים נגועים
בוירוס הלוקמיה.
פתוגינזה: הוירוס מופרש בכמויות גדולות מהרוק ומהפרשות אף אך גם
מהשתן, צואה וחלב האם. העברה ישירה של הוירוס הינה באמצעות מגע ישיר כגון פצע
נשיכה. העברה באמצעות שיתוף ארגז חול וכלים משותפים עם חתול נגוע הינה נדירה. בנוסף
תועדה העברה של הנגיף מאם לצאצא לפני הלידה ובזמן ההנקה. הוירוס אינו שורד מעבר
למספר שעות מחוץ לגוף המאכסן
קיימים שני שלבים של ההדבקה:
1.
וירמיה
ראשונית- זהו השלב המוקדם של ההדבקה במהלכו מערכת החיסון של הפרט מגיבה לנוכחות
הוירוס ומצליחה לסלקו מזרם הדם.
2.
וירמיה
משנית- בשלב זה מתרחשת הדבקה משנית של מח העצם ורקמות שונות. שלב זה מסמל את נקודת
האל חזור משמע חתול שנמצא בשלב הוירמיה המשנית ככל הנראה ישא את וירוס כל חיו.
סימנים קליניים: וירוס זה הינו הגורם העיקרי לסרטן בחתולים. בנוסף לכך
הוירוס גורם למגוון של הפרעות במערכת הדם כולל הפרעות במערכת החיסון החושפות את
הפרט להדבקות שניוניות. נפוץ כי במהלך השלבים המוקדמים של ההדבקה לא יבטאו סימנים
קליניים כלל. למרות ככל שעובר הזמן (שבועות, חודשים ואף שנים) עלול הפרט להידרדר
ולבטא סימני מחלה.
סימפטומים: חוסר תאבון, אובדן משקל, בלוטות לימפה מוגדלות, חום,
חניכיים חיוורים, שלשולים, פרכוסים, שינוי התנהגות, הפרעות נוירולוגיות. בנוסף
דלקות חניכיים ופה, דלקות עור, דלקות שתן ודלקות בדרכי הנשימה העליונות.
אבחון: ניתן לאבחן את הוירוס באמצעות שיטת PCR מדגימות דם מלא או אספירציה של מח העצם.
|
|
גורם המחלה:
Feline Parvo virus (FPV) וירוס ממשפחת Parvoviridae.
הוירוס
תוקף את תאים בעלי קצב חלוקה גבוה בגוף החתול, תחילה במערכת העיכול, מח העצם ותאי
הגזע העובריים. בשל העובדה שתאי הדם מותקפים על ידי וירוס ייתכן ותתפתח אנמיה
כתוצאה מהדבקה.
קבוצת הסיכון העיקרית לפתח סימני מחלה חמורים הינה גורי חתולים בני חודשיים ועד
שישה חודשים, נקבות בהריון וחתולים עם בעיות במערכת החיסון.
לאחר
שחתול נדבק בוירוס ושרד הוא מחוסן בפני הוירוס לכל משך חיו. תקופת הדגירה הינה בין
2 ל- 10 ימים.
פתוגינזה: הדבקה מתרחשת
באמצעות מגע עם דם, צואה, שתן או פרעושים הנגועים בוירוס. בנוסף הוירוס יכול להיות
מועבר על ידי אדם או אפילו חפצים דומים כגון כלי אוכל שמיכות וכו. הוירוס בעל
יכולת להתקיים בסביבה לתקופות זמן ארוכות של עד שנים. ישנה אפשרות של הדבקה מהאם
לעובר ובנוסף הדבקה באמצעות הנקה.
סימנים קליניים: הקאות, שלשול דמי,
התייבשות, אובדן משקל, חום גבוה, אנמיה (כתוצאה מירידה בכמות תאי הדם אדומים),
דיכאון, חוסר תאבון, חלק מהחתולים מתחבאים למשך ימים, רגליים מתחת לגוף לתקופות
זמן ממושכות, סנטר מונח על הרצפה לתקופת זמן ממושכת. בחתולים בהם הוירוס תוקף את
המוח ייתכנו בעיות נוירולוגיות.
אבחון: ניתן לאבחן את
המחלה באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא.
|
|
גורם
למחלה: וירוס ממשפחת הקורונה.
וירוס
הקורונה מדבק מחתול לחתול ומחקרים בארה"ב הראו
כי עד ל 40% מחתולי הבית ועד 90% מחתולי רחוב או בבתי גידול נגועים בוירוס זה.
פתוגנזה: הוירוס מועבר ברוק החתול ובצואה – מגע
בין חתולים/ מגע של חתול עם צואת חתולים בארגז חול משותף עשויים להביא להדבקה. כמו
כן עשויה להיות העברה מהאם לגורים דרך השיליה.
כאשר חתול נדבק בקורונה וירוס הוא יפריש את הוירוס ברוק ובצואה במשך
שבועות עד חודשים עד להחלמתו. במידה ותתרחש הדבקה חוזרת החתול שוב יפריש את הוירוס
לאותה תקופה.
מערכת החיסון נלחמת בוירוס על ידי גיוס מאקרופאגים אשר הורסים את התאים הנגועים ואת הוירוס. סימני המחלה: סימנים נעים מסימני שפעת קלה ושלשולים עד לחתול ללא סימנים כלל. זוהי מחלה קלה שתוקפת את המעי בלבד וחולפת לבד ללא צורך בטיפול רפואי. ניתן לתת טיפול רפואי תומך.
אבחון: ניתן לאבחן את וירוס הקורונה באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא.
מחלת
דלקת הצפק (פריטוניטיס) בחתול- Feline Infectious Peritonitis גורם המחלה: וירוס הקורונה שעבר מוטציה והפך לאלים יותר.
המחלה עשויה
להופיע בצורה יבשה או רטובה ופוגעת באיברי גוף שונים על ידי התפזרות וחדירה של
גורמי דלקת לאיברי הגוף.
רטובה- הצטברות של נוזלים בחלל
הבטן (יגרמו לה למראה נפוח) ו/או בבית החזה (יגרמו לקשיי נשימה).
יבשה- אין הצטברות נוזלים אך החיה עלולה להראות חוסר תאבון, אפאטיות ו/או
חום גבוה. בנוסף, לעיתים ניתן להבחין באיבוד משקל, בעיות התנהגות/ראייה/עצביות ובחלק
מהמקרים החתול אף יפתח צהבת.
תוצאת הפגיעה באיברים היא כשל האיבר הנגוע, אפיזודות של חום גבוה שאינו
מגיב לטיפול ובמקרים רבים כאשר מדובר בצורה הרטובה ישנה הפרשה והצטברות של נוזלים בחללי
הגוף כגון באזור הבטן והריאות. נוזל זה הנו צהבהב-כתום סמיך מאוד ומציאתו מעיד בד"כ
על התפרצות המחלה. שתי הצורות של המחלה גורמות לתמותה של 100%.
סימני
המחלה: סימני מחלה דרמטיים ופתאומיים המחמירים במשך מספר שבועות עד למות
החתול: מצב כללי ירוד, חוסר תיאבון, אפיזודות של חום שאינו מגיב לטיפול, ירידה
במשקל, מצב פרווה ירוד, הצטברות נוזלים ייחודיים בחללים שונים בגוף.
בניגוד
לוירוס הקורונה הרגיל, המחלה איננה מידבקת לחתולים אחרים, חיות אחרות בבית או בני
אדם שכן המחלה פורצת רק לאחר שהוירוס עובר מוטציה בתוך החתול הנגוע. כפי הנראה
הוירוס שעבר מוטציה אינו מגיע לאיזורי ההפרשה (רוק וצואה) מהם הוא יכול להיות
מועבר לחתול אחר. אם כי יש לזכור כי חתול עם הוירוס האלים שעבר מוטציה נושא גם את
וירוס הקורונה הרגיל.
כאשר מתרחשת מוטציה, במהלך נסיונות המאקרופאג להילחם בוירוס האלים,
המאקרופאג משחרר חומרי דלקת להגנה הנקראים פיוגרנולומות אשר הצטברותם באיברים
גורמת לנזק ולכשל תפקודי של איבר זה. חתול שעובר הדבקות חוזרות רבות, נמצא בסבירות
גבוהה יותר לפתח את המוטציה
אבחון: FIP באמצעות שיטת PCR נעשה מדגימת נוזל בית חזה בלבד. האבחון נעשה
על ידי הגברה של וירוס הקורונה מנוזל בית חזה והסקה שבמידה והוירוס נוכח מדובר ב-FIP.
|
|
גורם למחלה: וירוס RNA ממשפחת ה-caliciviridae.
הוירוס הינו אחד
מהגורמים המשמעותיים לזיהום בדרכי הנשימה של חתולים-מבודד מ-50% מהחתולים עם זיהום
ברכי הנשימה העליונות. שכיחות הוירוס משתנה על פי הסביבה- כ-10% מהחתולים החיים
בבתים פרטיים נגועים בוירוס, ובמקלטים ועמותות אחוז החתולים הנגועים נע בין 25-40%.
פתוגינזה: FCV
מתרבה ברקמות דרכי הנשימה והפה ומופרש ברוק, צואה, שתן והפרשות נשימתיות. בהיותו
וירוס RNA בעל גמישות גנומית גבוהה
הוא עמיד מאוד לתנאי הסביבה החיצונית והדבקה שלו יכולה להיות דרך האוויר, הפה או
באמצעות משטחים נגועים. חתולים נגועים מפרישים את הוירוס במשך שבועיים לאחר הדבקה.
לאחר תקופה זו חתולים נגועים לא מפרישים אותו יותר או שיכולים להיכנס למצב רדום של
המחלה ואז מפרישים אותו באופן רציף או לסירוגין.
סימנים קליניים: המחלה יכולה להתבטא באופן אקוטי או תת קליני. המופע האקוטי מאופיין
בחום, דלקת בלחמית העין, הפרשות מהאף, עיטושים, כיבים בפה. דלקת ריאות עשוייה
להתפתח כתוצאה מזיהום חיידקי משני. המקרה התת קליני עשוי להתפרץ במצבי לחץ אצל
חתולים מסויימים.
אבחון: ניתן לאבחן את הפתוגן בשיטת PCR מדגימת דם מלא במבחנת EDTA ומהפרשות.
|
|
גורם למחלה: חיידק תוך תאי ממשפחת ה-chlamydiaceae מסוג chlamydophila.
ההדבקה היא מחתול לחתול באמצעות הפרשות מהעיניים או מהאף. גורי חתולים עשויים להידבק בזמן
ההמלטה מהאם. כמעט ולא נראית העברה שאינה ישירה שכן, החיידק לא שורד היטב בסביבה ונפטרים ממנו
בקלות על ידי חיטוי שגרתי.
פתוגינזה: החיידק מתחבר לתאי המוקוזה של לחמית העין, המעיים ומערכת המין.
סימנים קליניים: לרוב, כ-5 ימים לאחר ההדבקה תיראה דלקת בלחמית העין הכוללת הפרשות. תסמינים קלים
של פגיעה במערכת הנשימה העליונה כגון חום קל, הפרשות מהאף וצינון. בגורי חתולים יכולה להיווצר דלקת ריאות.
אבחון: ניתן לאבחן את הפתוגן בשיטת PCR מדגימת דם מלא במבחנת EDTA, או מ-swab המרוח בהפרשות של החתול החשוד למחלה.
|
|
|
המחלות הנפוצות בכלבים
לחץ לפרטים נוספים
גורם המחלה: המחלה נגרמת על ידי Neospora Caninum טפיל הדומה ל- Toxoplasma gondii.
פתוגינזה: שלב ההדבקה של הטפיל מתרחש לרוב בזמן ההתפתחות העוברית או הלידה עצמה
כאשר לרוב מאובחנים גורים. העברת הטפיל מתרחשת דרך מגע עם צואה נגועה ועל ידי
עיכול של אאוציטים (צורת ההפצה של הטפיל) או דרך השליה מהאם לעובר.
סימנים קליניים: בכלבים מתחת לגיל 6 חודשים מובחנת קשיחות
באזור האגן והרגליים ובעיות תנועה. בכלבים מבוגרים לרוב תפגע מערכת העצבים המרכזית
ויבוטאו סימנים כגון פירכוסים, רעידות, שינויים התנהגותיים ועירוורון. סימנים נוספים
כוללים החלשות שריר הצוואר וקשיי בליעה. סימנים אלו מתפתחים בהדרגה.
חוסר היכולת של השרירים לנוע עלולה להוביל בסופו של דבר לחוסר יכולת
לנשום ולמוות. ברוב המקרים ישנה התפשטות של מחולל המחלה לכל הגוף ולכן מרבית
האיברים מושפעים כולל העור.
אבחון: ניתן לאבחן את המחלה באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא מבחנת EDTA.
|
|
גורם המחלה: Babesiosis הינה מחלה הנגרמת מטפיל פרוטוזואה חד תאי מהסוג Babesia.
פתוגינזה: כלב עלול להדבק בטפיל כתוצאה מעקיצת קרציה, העברה ישירה מפרט אחר, העברה
של דם בנשיכה ועירוי דם. צורת ההדבקה הנפוצה ביותר הינה באמצעות עקיצה של קרציה
הנושאת את הטפיל המשתמש בה כמאכסן עד לרגע ההעברה ליונק.
זמן הדגירה הממוצע הינו שבועייים עם זאת ביטוי
סימני מחלה עלול להיות בינוני בלבד ולכן מקרים מסויימים אבחון המחלה עלול לקחת בין
חודשים לשנים.
הטפיל מדביק ומשתכפל בתאי הדם האדומים, כתוצאה
מכך נגרמת אנמיה המוליטית הכוללת שבירה של תאי הדם האדומים ושחרור של המוגלובין
לגוף.
ניתן להבחין מחזור עונתי של הדבקה הכולל את
החודשים בין מאי לספטמבר בהם אוכלוסיית הקרציות מגיעה לשיאה.
סימנים קליניים: תשישות, חוסר תאבון, חניכיים חיוורים, חום, בטן מוגדלת, שתן כהה, עור
בעל גוון צבע צהוב/כתמתם, אובדן משקל.
אבחון: ניתן לאבחן באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא במבחנת EDTA.
ניתן לאבחן את Babesia Canis
והן Babesia gibsoni
|
|
גורם המחלה: Leishmania infantum
פתוגינזה: הטפיל מועבר על ידי נקבת זבוב החולות ליונקים באמצעות עקיצה. טפיל הלישמניה מוגדר
כטפיל זאונוטי משמע בעל פוטנציאל לגרום
למחלה גם באדם.
מעבר של הטפיל מאם לצאצא תועד במקרים מסויימים אך הוגדר כארוע נדיר.
עד כה לא ניתן תוקף להעברה ישירה של הטפיל בין פרט חולה/נשא לפרט בריא.
הפקטור העיקרי אשר קובע האם תפתח מחלה בעקבות הדבקה של הטפיל הינו
תגובת מערכת החיסון של הפרט. זמן הדגירה מוגדר מרגע ההדבקה ועד לרגע התפתחות המחלה
והופעת סימנים קליניים. אורך זמן הדגירה הוא בין חודשים ועד שנים ועל כן במרבית
המקרים כלבים עלולים להיות נשאים של הטפיל מבלי לבטא סימנים קליניים של המחלה מצב
המכונה מצב אסימפטומטי. בשלב הדגירה הטפיל מתפשט ממקום העקיצה בעור לשאר חלקי הגוף
ובעיקר לאיברים של המערכת הלימפתית. סימנים קליניים: נגעים בעור, מחלות עיניים, דימום מהאף, איבוד משקל, הקאות, תשישות, פגיעה בכליות ודלקות במעי. בנוסף בין הממצאים מובחנים בלוטות לימפה וטחול מוגדלים. אבחון: ניתן לאבחן באמצעות שיטת PCR מדגימת הכיבים (קראסטים), swab מהפרשות כאשר המחלה
מתבטאת באופן פעיל (מצב סימפטומטי) או לחילופין לאתר נשאות של הפתוגן באמצעות PCR מאספירציה של רקמות (מוח עצם, בלוטות לימפה, ו- swab מלחמית העין) .
|
|
גורם
למחלה: וירוס ממשפחת ה-herpesviridae.
המחלה קטלנית בגורים
מתחת לגיל שלושה שבועות-תמותה של 80% המתרחשת לרוב תוך יום או יומיים. בכלבים בוגרים
הוירוס מדביק את מערכת הרבייה ויכול לגרום להפלות, לוולדות ללא רוח חיים ולחוסר
פוריות.
פתוגינזה: תקופת הדגירה של הוירוס היא בין שישה
לעשרה ימים. הגורים עשויים להידבק בזמן הלידה או דרך הפרשות אף ופה של האם או של
כלבים אחרים, אך הוירוס אינו נישא באוויר. הכלבים הבוגרים נדבקים לרוב דרך שתיה של
קערת מים מזוהמת או רחרוח או ליקוק של כלב אחר המפריש את הוירוס. הוירוס מתרבה בתאי
המוקוזה של האף, השקדים והלוע. טמפרטורת גוף נמוכה מאפשרת לו להתפשט לשאר הגוף-לכן
הוא קטלני ביותר בגורים מתחת לגיל 3 שבועות שטמפרטורת הגוף שלהם נמוכה.
סימנים קליניים: בגורים-בכי, חולשה, דיכאון,
הפרשות מהאף, צואה רכה וצהובה ואובדן של רפלקס יניקה. כשהוירוס מתפשט הוא גורם
לדלקת ונמק סביב כלי הדם המתבטאים בדימום. בכלבים בוגרים-הפרשות ופצעים באיזור
איבר המין.
אבחון: ניתן לאבחן את הפתוגן בשיטת PCR מדגימת דם מלא +הפרשות הגוף של הכלב החשוד
למחלה או לחילופין במקרים של הפלות מטוש וגינלי יבש.
|
|
גורם למחלה: וירוס RNA ממשפחת ה-paramyxovirus. המחלה מדבקת מאוד בכלבים וקטלנית ב-50% מהמקרים בכלבים בוגרים. גורי כלבים בגיל 3 עד 6 חודשים רגישים במיוחד והתמותה מגיעה עד ל-80% מהמקרים. פתוגינזה: הוירוס נישא באויר ומדבק גם באמצעות מגע עם נוזלי גוף נגועים כגון הפרשות אף ועיניים, צואה ושתן כ-6 עד 22 יום לאחר החשיפה של הכלב. הוירוס מתרבה תחילה ברקמות הלימפה וצינור הנשימה. משם נכנס למחזור הדם ופוגע במגוון מערכות ביניהן-מערכת הנשימה, העיכול ומערכת העצבים המרכזית. סימנים קליניים: בתחילת המחלה יהיה חום גבוה שלרוב ילווה ברמת תאי דם לבנים נמוכה, במיוחד לימפוציטים, וספירת טסיות נמוכה. סימנים אלה עשויים להיות מלווים באנורקסיה והפרשות מהעיניים והאף. בהמשך יתלוו לזה סימנים של פגיעה במערכת העיכול והנשימה -הקאות, שלשולים, התייבשות, ריור מרובה, אבדן תיאבון, שיעול, וקשיי נשימה. ובהמשך פגיעה נוירולוגית-עוויתות לא רצונית של שרירים, התקפים ולעיתים לרגישות לאור, ואובדן של יכולות מוטוריות. אבחון: ניתן לאבחן את הפתוגן בשיטת PCR מדגימת דם מלא במבחנת EDTA. חשוב לשים לב כי חיסון המשושה מכיל וירוס מוחלש של כלבלבת ולכן יש לחכות לפחות 21 יום ממתן החיסון לפני לקיחת הדם על מנת למנוע אבחון שגוי.
|
|
גורם המחלה: סלמונלוזיס הינה מחלה הנגרמת על ידי חיידק מהסוג סלמונלה. לרוב
ההדבקה בחיידק גורמת להפרעות כגון דלקת במעי הדק, הפלות ספונטניות וספטיסמיה (מצב
שבו יש נוכחות של פתוגנים/טוקסינים בדם).
החיידק מוגדר כזאונוטי (יכול לעבור לבני אדם)
סימנים קליניים נפוצים: חום,
תשישות, שילשול, הקאות, אנורקסיה, אובדן משקל, התייבשות, מחלות עור, צואה רירית,
קצב לב גבוה, בלוטות לימפה מוגדלות, הפרשות וגינליות והפלות.
במצב כרוני חלק מהסימפטומים עלולים להתבטא בצורה חמורה יותר.
סימפטומים כגון חום, אובדן משקל, אובדן דם, דלקות (לא של המעי), שלשול שבא והולך
ללא הסבר (לתקופת זמן של עד שלוש או ארבע שבועות).
קיימים יותר מ-2,000 זנים שונים של סלמונלה. לרוב פרט המבטא מחלה יהיה
נשא של לפחות שני מיקרואורגניזמים שונים או זנים של סלמונלה.
אבחון: ניתן לאבחן את המחלה באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא.
|
|
גורם המחלה: Canine Parvo Virus מחלת הפרוו הינה מחלה מדבקת הנגרמת כתוצאה מוירוס
הפרוו, וירוס חסר מעטפת בעל DNA חד גדילי. הוירוס תוקף בעיקר את
תאי מערכת העיכול ובנוסף את תאי הדם הלבנים. פתוגינזה: וירוס הפרוו מאוד מדבק ויכול לעבור באמצעות אדם, בעל חיים או חפץ
הבאי במגע עם צואה של פרט נגוע. הוירוס יכול לשרוד בסביבה עד תקופת זמן של חודשים
ואף לשרוד על חפצים דוממים כגון קערות אוכל, נעליים, בדים, שטיחים ורצפות. הדבקות
של בעל החיים לא מחוסן מהסביבה הינה מצב נפוץ ובעיקר באזורים עירוניים היכן שריכוז
אוכלוסיית הכלבים גבוה. תקופת הדגירה מרגע ההדבקה בוירוס ועד הופעה של סימנים קליניים הינה 7-14 ימים. סימנים קליניים: תשישות, הקאות חמורות, חוסר תאבון, שילשול דמי ובעל ריח חריף היכול לגרום למצב מסכן חיים. גורים מתחת לגיל 6 חודשים, כלבים מבוגרים וכלבים לא מחוסנים הם בקבוצת
סיכון ובעלי סיכוי גבוה יותר להדבק בוירוס הפרוו ולבטא סימני מחלה. בנוסף ישנם גזעים בסיכון גבוהה
יותר כגון רוטוילרים, פינצ'ר-דוברמן, לברדור-ריטריורים, טריירים ורועה גרמני.
אבחון: ניתן לאבחן את וירוס הפרוו באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא במבחנת EDTA.
|
|
גורם: הריקציה Ehrlichia canis הוקטור העיקרי הינה הקרצית Rhipicephalus sanguineus כל אחד מ 3 שלבי החיים של הקרצית יכול להדביק כלב במחלה.
פתוגניזה גורם המחלה מועבר בעקיצה של קרציה. תקופת הדגירה: 8 עד 20 יום.
ישנן 3 פאזות במחלה: 1. פאזה אקוטית – נמשכת כ 1 עד 4 שבועות לעיתים זהו שלב כל כך קל שהבעלים אינם מבחינים בקיומו. הריקציה מתרבה בתאים מונונוקליאריים ומתפשטת בכל הגוף, בעיקר לאיברים הלימפטיים: טחול, קשרי לימפה ומח עצם. סימנים קליניים הםטוריה של חולשה ואובדן תיאבון - חם גוף גבוה מהנורמלי
- גודש בקונג'וקטיבה
- הגדלה של קשרי לימפה
- לעיתים דימומים
2. פאזה סב-קלינית – החיידק מתקיים ברקמות שונות של הגוף, אין סימנים קליניים של המחלה אולם בדיקות דם עשויות להראות ממצאים אבנורמליים כגון: טרומבוציטופניה, לויקופניה ואנמיה. שלב זה עשוי להמשך חודשים עד שנים.
3. פאזה כרונית – סימנים כלליים של מחלה קשה עם חסר דם ודיכוי של יצירת כל שורות תאי הדם. דכאון וחולשה, הגדלת קשרי לימפה וטחול, ממברנות מוקוטיות חיוורות (אנמיה), שטפי דם,פגיעה בעין עם דימום תוך עיני (hyphema) ואף עיוורון, בצקות של הגפיים ושק האשכים.
אבחון: ניתן לאבחן באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא במבחנת EDTA.
|
|
גורם המחלה: Bordetella
bronchiseptica . קיימים מחוללי מחלה נוספים הגורמים כל אחד לבדו או בשילוב אחד עם השני לסימני המחלה.
לרוב גורים, כלבים מבוגרים, וכלבות בהריון
סובלים מסיבוכים הקשורים במחלה זו.
פתוגינזה: הדבקה של פרטים מתרחשת דרך הפצה של מחוללי המחלה בשיעול ומעיטוש.
סימנים קליניים: שיעולים (הסימן הנפוץ
ביותר), הקאות, הפרשות מהאף. במקרים בה המחלה מתבטאת ברמה בינונית הכלב לרוב פעיל
ואוכל נורמלי. במקרים חמורים יותר מתבטאים סימנים נוסף כגון דלקת ריאות, חוסר
תאבון, חום, תשישות ואף מוות.
כלבים לרוב מפתחים סימנים קליניים בין 3 ל- 4
ימים לאחר חשיפה לקבוצה גדולה של כלבים, כמו במקרים של פנסיונים ומכלאות.
אבחון: ניתן לאבחן את המחלה באמצעות
שיטת PCR מדגימת SWAB יבש.
|
|
גורם המחלה: גורם המחלה הינה תולעת עגולה בשם Dirofilaria
Immitis. חומרת המחלה תלויה באופן ישיר במספר
התולעים הנוכחות בגוף המאכסן (הכלב), זמן ההדבקה ובתגובה של גוף המאכסן (הכלב).
פתוגינזה: תולעת הלב מופצת על ידי זבוב הנושא עימו את שלב הלרווה של התולעת.
הלרווה מועברת לכלב באמצעות עקיצה ונודדת ממקום העקיצה בגוף המאכסן עד אשר היא
מגיעה ללב ולכלי הדם של הריאות. תהליך הנדידה נמשך כ- 6 חודשים. הלרווה ממשיכה את
מחזור החיים בגוף הכלב כאשר תולעת בוגרת מגיעה לגודל של 12 אינצ'. התולעת הבוגרת מתרבה ומפיצה לרוות
ישירות לזרם הדם. כאשר זבוב עוקץ כלב שכבר נושא את התולעת מתרחשת הדבקה של הזבוב בלרווה
וכך מחזור ההדבקה לפרט הבא נמשך.
סימנים קליניים: המחלה נחלקת לשלוש מחלקות על פי רמת
החומרה. כלבים הלוקים במחלה Class I Hartworm disease לרוב אסימפטומטים משמע אינם מבטאים סימני מחלה
כלל או בחלק מהמקרים קיים שיעול קל בלבד. המחלקה השנייה Class
II Heartworm disease מבטאים לרוב שיעול וחוסר סבילות לפעילות
גופנית. המקרים החמורים מוגדרים כ- Class III Heartworm
disease מבטאים סימנים כגון אנמיה, חוסר סבילות
לפעילות גופנית, עילפון ובמקרים ממש חומרים כשל לבבי.
אבחון: ניתן לאבחן את המחלה באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא.
|
|
גורם המחלה: מיקופלזמוזיס הינה שם כולל למצב רפואי הנגרם כתוצאה מהדבקה ב- Mycoplasma ו- Ureaplasma. שני מחוללי המחלה
שהוזכרו הינם חיידקים אנאירובים משמע בעלי יכולת להתחלק ללא נוכחות של חמצן
בסביבה.
סימנים קליינים: סימני המחלה כוללים דלקות ספונטניות
במפרקים כגון ברכיים, אגן וכתפיים. בנוסף לטווח הארוך קשיי הליכה וחום. סימנים
אחרים כוללים בעיות עיניים כגון מיצמוץ מהיר ולא נשלט, אדמומיות הצטברות נוזלים
ודלקות. חיידקי ה- Mycoplasma בעלי יכולת
להתפשט למערכות הגוף השונות ממערכת הנשימה ועד מערכת השתן ולגרום לדלקות שונות.
אבחון: ניתן לאבחן את המחלה באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא או Swab.
|
|
גורם המחלה: Hepatozoonosis הינה מחלה הנגרמת כתוצאה מטפיל
פרוטוזואה חד תאי מהסוג Hepatozoon.
פתוגינזה: הטפיל מועבר על ידי קרציה באמצעות עקיצה או עיכול של הקרציה על ידי
בעל החיים.
סימנים קליניים: לרוב הדבקה בטפיל אינה מתבטאת בהופעה של סימנים קליניים. למרות זאת
ישנם סימני מחלה אשר עלולים להופיע כגון חום, חוסר תאבון, אובדן משקל, שלשול דמי,
תחושה מוגברת, עייפות שרירים, פרוליפרציה של השכבה החיצונית של העצם הגורמת לכאבים
וכשל כליות. הטפיל משפיע על על העצמות, הכבד, טחול, שרירים, כלי הדם הקטנים בשריר
הלב ומערכת העיכול.
אבחון: ניתן לאבחן את הטפיל באמצעות שיטת PCR מדגימת דם מלא.
|
|
|
|
|
|